'Avodah Zarah
Daf 8a
משנה: אַף בִּמְקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַשְׂכִּיר לֹא לְבֵית דִּירָה אָֽמְרוּ מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַכְנִיס לְתוֹכוֹ עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹֽא תָבִ֤יא תֽוֹעֵבָה֙ אֶל בֵּיתֶ֔ךָ וְהָיִ֥יתָ חֵ֖רֶם כָּמֹ֑הוּ וגו'. וּבְכָל מָקוֹם לֹא יַשְׂכִּיר לוֹ אֶת הַמֶּרְחָץ מִפְּנֵי שֶׁהִיא נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ׃
Traduction
Cependant, même lorsqu’on a permis de louer aux païens une construction, cette faculté ne s’étend pas aux demeures, car le païen y apporterait son idole, comme il est dit (Dt 10, 22) tu n’apporteras pas d’abomination dans ta demeure. Nulle, part on ne devra lui louer une maison de bains, car elle porterait le nom du propriétaire (tandis que le locataire s’y livrerait à des travaux le Shabat).
Pnei Moshe non traduit
מתני' אף במקום שאמרו להשכיר. לר''מ בסוריא דוקא ולר' יוסי אף בא''י:
לא לבית דירה אמרו. אלא להכניס שם עצים וכיוצא בזה מאוצר פירות וכדומה:
מפני שהיא נקראת על שמו. שהנכרי מחממה בשבת ויאמרו מרחץ של פלוני יהודי רוחצין בה בשבת ולא דמי לשדה של ישראל ואריס נכרי עושה בה מלאכה בשבת דשדה לאריסותא עבידא ונכרי אריסותא דנפשיה קא עביד אבל מרחץ לאו לאריסותא עבידא ואין הכל יודעין שהישראל השכירה לנכרי והלכך אסור. ואם מנהג רוב אנשי אותו המקום להשכיר להמרחץ או ליתן באריסות מותר להשכיר לנכרי או ליתן לו באריסות:
לֹא תְחָנֵּֽם לֹא תִתֵּן לָהֶם חֵן. וְהָתַנֵּי. מַעֲשֶׂה בְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהָיָה מְטַייֵל בְּהַר הַבַּיִת וְרָאָה אִשָּׁה אַחַת גּוֹיָה וּבִירֵךְ עָלֶיהָ. וְכִי דַּרְכּוֹ שֶׁלְרַבָּן גַּמְלִיאֵל לְהַבִּיט בַּנָּשִׁים. אֶלָּא דֶּרֶךְ עַקְמוּמִית הָֽיְתָה 8a כְּגוֹן אָהֵין פסוורוס שֶׁהִבִּיט בָּהּ שֶׁלֹּא בְטוֹבָתוֹ וּבִירֵךְ עָלֶיהָ. וְלֹא כֵן אָמַר רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה רִבִּי בָּא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא תְחָנֵּֽם לֹא תִתֵּן עֲלֵיהֶם חֵן. מַה אָמַר. אַבַּסְקַנְטָא. לֹא אָמַר אֶלָּא. בָּרוּךְ שֶׁכָּךְ לוֹ בִּרְיוֹת נָאוֹת בְּעוֹלָמוֹ. שֶׁכֵּן רָאָה אֲפִילוּ חֲמוֹר נָאֶה אוֹ גָּמָל נָאֶה סוּס נָאֶה אוֹמֵר. בָּרוּךְ שֶׁכָּךְ לוֹ בִּרְיוֹת נָאוֹת בְּעוֹלָמוֹ.
Traduction
R. Simon ou R. Abahou dit au nom de R. Yossé b. Hanina: une coiffeuse israélite ne devra pas coiffer une païenne en vertu de la règle précitée de ne pas provoquer de grâce parmi eux. De même, un israélite ne devra pas être le garçon d’honneur d’un fiancé païen, en raison du principe de ''ne pas s’allier à eux'' (même par la pensée). R. Isaac b. Gofta fit une objection devant R. Mena: puisqu’il est déjà dit (§ 3) que l’on ne doit pas prendre part à son festin, n’est-il pas à plus forte raison défendu d’être son garçon d’honneur? -C’est pour dire que ce dernier en le devenant, transgresse une défense négative.
Pnei Moshe non traduit
כגון אהין פסוורוס. כמו מקום הצר הזה שלא היה אפשר לנטות לו מן הדרך ופתאום הביט בה שלא בטובתו. פסוורוס ובברכות פ' הרואה גריס פופסארס. ומלשון פסיא בלעז שאומר אדם לחבירו הפוגע בו בקרן זוית ובמקום צר פסיא ומלשון פסיעה ג''כ הוא ומצינו בפרק השוכר את הפועלים דלא מציא פסיא קניא:
ובירך עליה. מ''מ קשיא מאי דבירך עליה ולא כן וכו' והרי הוא זה כנתינת חן:
מה אמר אבסקנטה. ובפרק הרואה אבסקתה. כלומר וכי מה אמר לה כלום מלשון נשיאות חן וכבוד לא אמר אלא שבח להבורא ברוך וכו'. אבסוונתה כך הוא הכוונה בלעז על חלוקת כבוד ונתינת חן:
רִבִּי שִׁמְעוֹן רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה. גּוֹדֶלֶת יִשְׂרָאֵל לֹא תְגַדֵּל אֶת הַנָּכְרִית מִשֵּׁם לֹא תִתֵּן עֲלֵיהֶם חֵן. וְלֹא יֵעָשֶׂה יִשְׂרָאֵל שׁוּשְׁבִּין לְגוֹי מִשּׁוּם לֹא תִתְחַתֵּ֖ן בָּ֑ם. רִבִּי יִצְחָק בַּר גּוּפְתָּא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. לֵילֵךְ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה שֶׁלּוֹ אָסוּר. לְהֵיעָשׂוֹת לוֹ שׁוּשְׁבִּין לֹא כָל שֶׁכֵּן. אָמַר לֵיהּ. לִיתֵּן עֲלֵיהֶם בְּלֹא תַעֲשֶׂה.
Traduction
R. Simon avait des vignes au Mont Royal et demanda à R. Yohanan s’il est permis de les louer aux païens? -Non, répondit le rabbi, il vaut mieux les laisser en friche que de les louer aux païens – (37)Pour la suite et fin du, déjà traduite, voir (Demaï 6, 1)..
Pnei Moshe non traduit
גודלת ישראל. המגדלת שער הנשים לייפות אותן:
משום לא תתחתן בם. משום אקרובי דעתא הוא וכל שהוא קירוב הדעת גזרו משום לא תתחתן:
לילך לבית המשתה שלו אסור. כדאמרינן לעיל בהלכה ג' לעשות לו שושבין צריכא למימר בתמיה:
ליתן עליהם בלא תעשה. להנעשים להם שושבינים:
רִבִּי סִימוֹן הָיוּ לוֹ נוֹטְעֵי כְרָמִים בְּהַר הַמֶּלֶךְ. שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לֵיהּ. יָבוֹרוּ וְאַל תַּשְׂכִּירֵם לְגוֹי. שָׁאַל לְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. מָהוּ לְהַשְׂכִּירָן לְגוּי. וְשָׁרָא לֵיהּ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְקוֹם שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל מְצוּיִין. כְּהָדָא בְסוּרְיָא. הָדָא סוּרְיָא נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. רִבִּי חַגַּיי נְחַת לְחָמץ. אֲתוֹן וּשְׁאָלוֹן לֵיהּ. אִילֵּין דְּבַר עַשְׁתּוֹר בְּגִין דְּלֵית יִשְׂרָאֵל שְׁכִיחִין וַאֲנָן מוֹגְרִין לָעַמָּמִין מָהוּ לְעַשֵּׂר עַל יְדֵיהֶם. שָׁלַח שָׁאַל לְרִבִּי זְעִירָא. שָׁאַל רִבִּי זְעִירָא לְרִבִּי אִמִּי. אָמַר לֵיהּ. רִבִּי. מָהוּ לְעַשֵּׂר. אָמַר לֵיהּ. אֵינוֹ צָרִיךְ לְעַשֵּׂר עַל יְדֵיהֶם. מִנָּהּ אַתְּ ר' שמעון לְהַשְׂכִּיר כְּרִבִּי יוֹסֵי. וְעוֹד מִן הָדָא דָּמַר רִבִּי חֲנִינָה ר' אבהו בְּרֵיהּ דְּרִבִּי אַבָּהוּ. אַבָּא הֲוָה לֵיהּ עוֹבְדָא וּשְׁלַח שְׁאַל לְרִבִּי חִייָה לְרִבִּי יָסָא לְרִבִּי אִמִּי וְהוֹרוֹן לֵיהּ לְהַשְׂכִּיר כְּרִבִּי יוֹסֵי. הָא לְעַשֵּׂר אֵין מְעַשְּׂרִין עַל יְדֵיהֶן.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
נוטעי כרמים. נטיעות כרמים ושאל לר' יוחנן מהו להשכירם להם:
ושרא ליה ר' יהושע מקום שאין ישראל מצוין. ובדמאי פ''י הל' א' הגי' מבוארת. וגריס שאל לר' יהושע בן לוי ושרא ליה סבר ר' יהושע בן לוי מקום שאין ישראל מצוין כהדא בסוריא. כלומר מכיון שאין ישראל מצווין להשכיר להם דינו כבסוריא שמשכירין להם שדות:
הדא סוריא. והדא סוריא גופה מהו אם הלכה כר' מאיר או כר' יוסי:
נישמעינה מן הדא. עובדא:
לחמץ. שם מקום ומסוריא היתה:
אילין דבר עשתור. בני משפחה זו באו ושאלו לר' חגיי בשביל דאין כאן שוכרין ישראל מצוין ומוכרחין אנו להשכיר לנכרים אם אנחנו צריכין לעשר על ידיהם כדין החוכר שדה מן הנכרי דתנן התם שהוא מעשר ונותן לו ועכשיו הן החוכרין מהו שצריך לעשר בשבילן:
מנה את שמע להשכיר כר' יוסי. כצ''ל וכן הוא בדמאי. מדהשיב לו א''צ לעשר את ש''מ דמותר להשכיר להם שדות בסוריא כר' יוסי דמתני':
ועוד וכו'. שכלן פסקו לענין להשכיר כר' יוסי ולעשר אין צריך לעשר על ידיהן:
'Avodah Zarah
Daf 8b
משנה: אֵין מַעֲמִידִין בְּהֵמָה בְּפוּנְדְּקָאוֹת שֶׁל גּוֹיִם מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל הָהַרְבָּעָה. וְלֹא תִתְיַיחֵד אִשָּׁה עִמָּהֶן מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל הָעֲרָיוֹת. וְלֹא יִתְיַיחֵד אָדָם עִמָּהֶן מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים. בַּת יִשְׂרָאֵל לֹא תְיַילֵּד אֶת הַנָּכְרִית אֲבָל נָכְרִית מְיַלֶּדֶת בַּת יִשְׂרָאֵל. בַּת יִשְׂרָאֵל לֹא תָנִיק בְּנָהּ שֶׁל נָכְרִית אֲבָל נָכְרִית מְנִיקָה בְנָהּ שֶׁל יִשְׂרְאֵלִית בִּרְשׁוּתָהּ׃
Traduction
Il ne faut pas laisser chez les païens (sauvages) un animal, car ils pourraient commettre sur lui un vice honteux; une femme ne doit pas rester seule avec eux, car ils sont soupçonnés de relations illicites. Même un homme ne doit pas rester seul avec eux, car ils pourraient l’assassiner. Une femme israélite ne doit pas accepter les fonctions de sage-femme chez une païenne (suspecte), car elle élèverait un enfant destiné à servir des idoles; mais on peut laisser une païenne accoucher chez une israélite. Une femme israélite ne doit pas devenir la nourrice du fils d’un païen (suspect), mais on peut laisser une païenne se placer comme nourrice de l’enfant d’un israélite, à la condition qu’elle reste chez la mère (39)Elle pourrait l'assassiner, dit Rashi, si elle le prenait chez elle..
Pnei Moshe non traduit
מתני' אין מעמידין בהמה בפונדקאות. העשוין להתאכסן שם עוברי דרכים. לפי שהעכו''ם חשודין על הרביעה וב''נ נאסרו בה דכתיב והיו לבשר אחד יצאו בהמה חיה ועוף ויש כאן לפני עור לא תתן מכשול. ואפילו נקבות אצל נקבות אסור לפי שהנכרים מצויין אצל נשי חביריהן ופעמים שאינו מוצאה ומרביע את הבהמה:
ולא תתיחד אשה עמהן. אפי' ביחוד שכיוצא בו בישראל מותר כגון שאשתו עמו אצל נכרי אסור דנכרי אין אשתו משמרתו:
לא תילד את הנכרית. מפני שמילדת בן לע''ז ובשכר מותרת משום איבה:
אבל נכרית מילדת את בת ישראל. בזמן שאחרות עומדות על גבה אבל בינה לבינה לא שחשודות הן על שפיכות דמים שמא תהרגנו:
לא תניק בנה של נכרית. שמגדלת בן לע''ז:
ברשותה. דישראלית אבל לא תמסרנו להוליכו לביתה שלא תהרגנו:
הלכה: אַף בִּמְקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַשְׂכִּיר כול'. הָא בְמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִמְכּוֹר מוֹכֵר לוֹ אֲפִילוּ בֵית דִּירָה וּמַשְׂכִּיר לוֹ אֲפִילוּ בֵית דִּירָה. רִבִּי אָחָא רִבִּי תַנְחוּם בַּר חִייָה בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי יוֹסֵי. וַאֲפִילוּ תֵיבָה קְטַנָּה. כְּגוֹן בּוּרְסְקִי שֶׁבְּצִידָן. לֹא סוֹף דָּבָר כּוּלָּהּ אֶלָּא אֲפִילוּ בַּיִת אֶחָד. 8b הָיוֹ שְׁתַּיִם זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ הַפְּנִימִית חַייֶבֶת וְהַחִיצוֹנָה פְטוּרָה. הָֽיְתָה אַחַת וְנַעֲשִׂית שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם וְנַעֲשִׂית אַחַת. רִבִּי אַבִּין בְּשֵׁם רַבָּנִן דְּתַמָּן. זֹאת אוֹמֶרֶת שָׂדֶה שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל גָּב הַדֶּרֶךְ אָסוּר לְהַשְׂכִּירָהּ לְגוֹיִם. מִפְּנֵי שֶׁנִּקְרֵאת עַל שֵׁם יִשְׂרָאֵל וְהֵן חוֹרְשִׁין בָּהּ בַּשַׁבָּתוֹת וּבְיָמִים טוֹבִים.
Traduction
Il résulte de la Mishna que, dans les localités où il est d’usage de vendre aux païens (hors de la Palestine), il est permis soit de leur vendre, soit de leur louer, même une demeure fixe. R. Aha ou R. Tanhoum b. Hiya dit au nom de R. Eléazar b. R. Yossé: où la location est interdite, on ne pourra même pas louer une petite pièce, comme celles des ateliers, à Tyr; de sorte qu’en somme ce n’est pas la maison entière qui est seule interdite, mais même une chambre. Si de deux cours, est-il dit (38)(Maasserot 3, 6)., l’une est placée à l’intérieur de l’autre, les produits qui se trouvent dans la cour intérieure sont soumis aux dîmes, non ceux de la cour extérieure. Mais si une cour a été divisée plus tard en deux, ou si de deux cours on a fait une seule, quelle sera la règle pour la dîme? (question non résolue). – R. Abin dit au nom des rabbins de là-bas (Babylone): de ce que notre Mishna interdit la location du bain, ''car il porterait le nom du propriétaire'', il résulte qu’il est aussi défendu de louer au païen un champ situé au bord de la route (en vue du public); car dans ce terrain, portant le nom de son propriétaire, on se livrerait à la culture les jours de Shabat et de fêtes.
Pnei Moshe non traduit
גמ' הא במקום שנהגו למכור. כגון בח''ל לר''מ ובסוריא לר' יוסי לא קפדינן ובין למכור ובין להשכיר אפי' לבית דירה מותר:
ואפי' תיבה קטנה. כלומר אפי' בית קטן אסור להשכיר לו לבית דירה במקום שאמרו להשכיר:
כגון בורסקי שבצידן. שנעשית חדרים חדרים כדרך שעושין לבית העשוי לאיזה מלאכה ולא סוף דבר כולה אלא אפי' בית אחד כלומר חדר א' ממנו אסור להשכיר לו לבית דירה:
היו שתים וכו'. מתני' היא בפרק ג' דמעשרות גבי איזה חצר שהיא חייבת במעשרות ואיידו דאיירי בבתים חלוקין מייתי לה הכא ובעי אם היתה א' ונעשי' שתים או שתים ונעשית א' מהו לענין חיוב מעשרות ולא איפשיטא:
זאת אומרת. מדקתני במתני' מפני שהיא נקראת על שמו:
על גב הדרך. ויש פרהסיא בדבר מרבים העוברים ורואין שדה של ישראל והן חורשין בה בשבתות ובימים טובים:
הדרן עלך לפני אידיהן
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source