רִבִּי שִׁמְעוֹן רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה. גּוֹדֶלֶת יִשְׂרָאֵל לֹא תְגַדֵּל אֶת הַנָּכְרִית מִשֵּׁם לֹא תִתֵּן עֲלֵיהֶם חֵן. וְלֹא יֵעָשֶׂה יִשְׂרָאֵל שׁוּשְׁבִּין לְגוֹי מִשּׁוּם לֹא תִתְחַתֵּ֖ן בָּ֑ם. רִבִּי יִצְחָק בַּר גּוּפְתָּא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. לֵילֵךְ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה שֶׁלּוֹ אָסוּר. לְהֵיעָשׂוֹת לוֹ שׁוּשְׁבִּין לֹא כָל שֶׁכֵּן. אָמַר לֵיהּ. לִיתֵּן עֲלֵיהֶם בְּלֹא תַעֲשֶׂה.
Pnei Moshe (non traduit)
ליתן עליהם בלא תעשה. להנעשים להם שושבינים:
גודלת ישראל. המגדלת שער הנשים לייפות אותן:
משום לא תתחתן בם. משום אקרובי דעתא הוא וכל שהוא קירוב הדעת גזרו משום לא תתחתן:
לילך לבית המשתה שלו אסור. כדאמרינן לעיל בהלכה ג' לעשות לו שושבין צריכא למימר בתמיה:
לֹא תְחָנֵּֽם לֹא תִתֵּן לָהֶם חֵן. וְהָתַנֵּי. מַעֲשֶׂה בְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהָיָה מְטַייֵל בְּהַר הַבַּיִת וְרָאָה אִשָּׁה אַחַת גּוֹיָה וּבִירֵךְ עָלֶיהָ. וְכִי דַּרְכּוֹ שֶׁלְרַבָּן גַּמְלִיאֵל לְהַבִּיט בַּנָּשִׁים. אֶלָּא דֶּרֶךְ עַקְמוּמִית הָֽיְתָה 8a כְּגוֹן אָהֵין פסוורוס שֶׁהִבִּיט בָּהּ שֶׁלֹּא בְטוֹבָתוֹ וּבִירֵךְ עָלֶיהָ. וְלֹא כֵן אָמַר רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה רִבִּי בָּא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא תְחָנֵּֽם לֹא תִתֵּן עֲלֵיהֶם חֵן. מַה אָמַר. אַבַּסְקַנְטָא. לֹא אָמַר אֶלָּא. בָּרוּךְ שֶׁכָּךְ לוֹ בִּרְיוֹת נָאוֹת בְּעוֹלָמוֹ. שֶׁכֵּן רָאָה אֲפִילוּ חֲמוֹר נָאֶה אוֹ גָּמָל נָאֶה סוּס נָאֶה אוֹמֵר. בָּרוּךְ שֶׁכָּךְ לוֹ בִּרְיוֹת נָאוֹת בְּעוֹלָמוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
כגון אהין פסוורוס. כמו מקום הצר הזה שלא היה אפשר לנטות לו מן הדרך ופתאום הביט בה שלא בטובתו. פסוורוס ובברכות פ' הרואה גריס פופסארס. ומלשון פסיא בלעז שאומר אדם לחבירו הפוגע בו בקרן זוית ובמקום צר פסיא ומלשון פסיעה ג''כ הוא ומצינו בפרק השוכר את הפועלים דלא מציא פסיא קניא:
ובירך עליה. מ''מ קשיא מאי דבירך עליה ולא כן וכו' והרי הוא זה כנתינת חן:
מה אמר אבסקנטה. ובפרק הרואה אבסקתה. כלומר וכי מה אמר לה כלום מלשון נשיאות חן וכבוד לא אמר אלא שבח להבורא ברוך וכו'. אבסוונתה כך הוא הכוונה בלעז על חלוקת כבוד ונתינת חן:
רִבִּי סִימוֹן הָיוּ לוֹ נוֹטְעֵי כְרָמִים בְּהַר הַמֶּלֶךְ. שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לֵיהּ. יָבוֹרוּ וְאַל תַּשְׂכִּירֵם לְגוֹי. שָׁאַל לְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. מָהוּ לְהַשְׂכִּירָן לְגוּי. וְשָׁרָא לֵיהּ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְקוֹם שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל מְצוּיִין. כְּהָדָא בְסוּרְיָא. הָדָא סוּרְיָא נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. רִבִּי חַגַּיי נְחַת לְחָמץ. אֲתוֹן וּשְׁאָלוֹן לֵיהּ. אִילֵּין דְּבַר עַשְׁתּוֹר בְּגִין דְּלֵית יִשְׂרָאֵל שְׁכִיחִין וַאֲנָן מוֹגְרִין לָעַמָּמִין מָהוּ לְעַשֵּׂר עַל יְדֵיהֶם. שָׁלַח שָׁאַל לְרִבִּי זְעִירָא. שָׁאַל רִבִּי זְעִירָא לְרִבִּי אִמִּי. אָמַר לֵיהּ. רִבִּי. מָהוּ לְעַשֵּׂר. אָמַר לֵיהּ. אֵינוֹ צָרִיךְ לְעַשֵּׂר עַל יְדֵיהֶם. מִנָּהּ אַתְּ ר' שמעון לְהַשְׂכִּיר כְּרִבִּי יוֹסֵי. וְעוֹד מִן הָדָא דָּמַר רִבִּי חֲנִינָה ר' אבהו בְּרֵיהּ דְּרִבִּי אַבָּהוּ. אַבָּא הֲוָה לֵיהּ עוֹבְדָא וּשְׁלַח שְׁאַל לְרִבִּי חִייָה לְרִבִּי יָסָא לְרִבִּי אִמִּי וְהוֹרוֹן לֵיהּ לְהַשְׂכִּיר כְּרִבִּי יוֹסֵי. הָא לְעַשֵּׂר אֵין מְעַשְּׂרִין עַל יְדֵיהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
ועוד וכו'. שכלן פסקו לענין להשכיר כר' יוסי ולעשר אין צריך לעשר על ידיהן:
מנה את שמע להשכיר כר' יוסי. כצ''ל וכן הוא בדמאי. מדהשיב לו א''צ לעשר את ש''מ דמותר להשכיר להם שדות בסוריא כר' יוסי דמתני':
אילין דבר עשתור. בני משפחה זו באו ושאלו לר' חגיי בשביל דאין כאן שוכרין ישראל מצוין ומוכרחין אנו להשכיר לנכרים אם אנחנו צריכין לעשר על ידיהם כדין החוכר שדה מן הנכרי דתנן התם שהוא מעשר ונותן לו ועכשיו הן החוכרין מהו שצריך לעשר בשבילן:
לחמץ. שם מקום ומסוריא היתה:
נישמעינה מן הדא. עובדא:
הדא סוריא. והדא סוריא גופה מהו אם הלכה כר' מאיר או כר' יוסי:
ושרא ליה ר' יהושע מקום שאין ישראל מצוין. ובדמאי פ''י הל' א' הגי' מבוארת. וגריס שאל לר' יהושע בן לוי ושרא ליה סבר ר' יהושע בן לוי מקום שאין ישראל מצוין כהדא בסוריא. כלומר מכיון שאין ישראל מצווין להשכיר להם דינו כבסוריא שמשכירין להם שדות:
נוטעי כרמים. נטיעות כרמים ושאל לר' יוחנן מהו להשכירם להם:
משנה: אַף בִּמְקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַשְׂכִּיר לֹא לְבֵית דִּירָה אָֽמְרוּ מִפֵּנֵי שֶׁהוּא מַכְנִיס לְתוֹכוֹ עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹֽא תָבִ֤יא תֽוֹעֵבָה֙ אֶל בֵּיתֶ֔ךָ וְהָיִ֥יתָ חֵ֖רֶם כָּמֹ֑הוּ וגו'. וּבְכָל מָקוֹם לֹא יַשְׂכִּיר לוֹ אֶת הַמֶּרְחָץ מִפְּנֵי שֶׁהִיא נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ׃
Pnei Moshe (non traduit)
מפני שהיא נקראת על שמו. שהנכרי מחממה בשבת ויאמרו מרחץ של פלוני יהודי רוחצין בה בשבת ולא דמי לשדה של ישראל ואריס נכרי עושה בה מלאכה בשבת דשדה לאריסותא עבידא ונכרי אריסותא דנפשיה קא עביד אבל מרחץ לאו לאריסותא עבידא ואין הכל יודעין שהישראל השכירה לנכרי והלכך אסור. ואם מנהג רוב אנשי אותו המקום להשכיר להמרחץ או ליתן באריסות מותר להשכיר לנכרי או ליתן לו באריסות:
לא לבית דירה אמרו. אלא להכניס שם עצים וכיוצא בזה מאוצר פירות וכדומה:
מתני' אף במקום שאמרו להשכיר. לר''מ בסוריא דוקא ולר' יוסי אף בא''י:
משנה: אֵין מַעֲמִידִין בְּהֵמָה בְּפוּנְדְּקָאוֹת שֶׁל גּוֹיִם מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל הָהַרְבָּעָה. וְלֹא תִתְיַיחֵד אִשָּׁה עִמָּהֶן מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל הָעֲרָיוֹת. וְלֹא יִתְיַיחֵד אָדָם עִמָּהֶן מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים. בַּת יִשְׂרָאֵל לֹא תְיַילֵּד אֶת הַנָּכְרִית אֲבָל נָכְרִית מְיַלֶּדֶת בַּת יִשְׂרָאֵל. בַּת יִשְׂרָאֵל לֹא תָנִיק בְּנָהּ שֶׁל נָכְרִית אֲבָל נָכְרִית מְנִיקָה בְנָהּ שֶׁל יִשְׂרְאֵלִית בִּרְשׁוּתָהּ׃
Pnei Moshe (non traduit)
ברשותה. דישראלית אבל לא תמסרנו להוליכו לביתה שלא תהרגנו:
לא תניק בנה של נכרית. שמגדלת בן לע''ז:
אבל נכרית מילדת את בת ישראל. בזמן שאחרות עומדות על גבה אבל בינה לבינה לא שחשודות הן על שפיכות דמים שמא תהרגנו:
לא תילד את הנכרית. מפני שמילדת בן לע''ז ובשכר מותרת משום איבה:
ולא תתיחד אשה עמהן. אפי' ביחוד שכיוצא בו בישראל מותר כגון שאשתו עמו אצל נכרי אסור דנכרי אין אשתו משמרתו:
מתני' אין מעמידין בהמה בפונדקאות. העשוין להתאכסן שם עוברי דרכים. לפי שהעכו''ם חשודין על הרביעה וב''נ נאסרו בה דכתיב והיו לבשר אחד יצאו בהמה חיה ועוף ויש כאן לפני עור לא תתן מכשול. ואפילו נקבות אצל נקבות אסור לפי שהנכרים מצויין אצל נשי חביריהן ופעמים שאינו מוצאה ומרביע את הבהמה:
הלכה: אַף בִּמְקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַשְׂכִּיר כול'. הָא בְמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִמְכּוֹר מוֹכֵר לוֹ אֲפִילוּ בֵית דִּירָה וּמַשְׂכִּיר לוֹ אֲפִילוּ בֵית דִּירָה. רִבִּי אָחָא רִבִּי תַנְחוּם בַּר חִייָה בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי יוֹסֵי. וַאֲפִילוּ תֵיבָה קְטַנָּה. כְּגוֹן בּוּרְסְקִי שֶׁבְּצִידָן. לֹא סוֹף דָּבָר כּוּלָּהּ אֶלָּא אֲפִילוּ בַּיִת אֶחָד. 8b הָיוֹ שְׁתַּיִם זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ הַפְּנִימִית חַייֶבֶת וְהַחִיצוֹנָה פְטוּרָה. הָֽיְתָה אַחַת וְנַעֲשִׂית שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם וְנַעֲשִׂית אַחַת. רִבִּי אַבִּין בְּשֵׁם רַבָּנִן דְּתַמָּן. זֹאת אוֹמֶרֶת שָׂדֶה שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל גָּב הַדֶּרֶךְ אָסוּר לְהַשְׂכִּירָהּ לְגוֹיִם. מִפְּנֵי שֶׁנִּקְרֵאת עַל שֵׁם יִשְׂרָאֵל וְהֵן חוֹרְשִׁין בָּהּ בַּשַׁבָּתוֹת וּבְיָמִים טוֹבִים.
Pnei Moshe (non traduit)
הדרן עלך לפני אידיהן
על גב הדרך. ויש פרהסיא בדבר מרבים העוברים ורואין שדה של ישראל והן חורשין בה בשבתות ובימים טובים:
זאת אומרת. מדקתני במתני' מפני שהיא נקראת על שמו:
היו שתים וכו'. מתני' היא בפרק ג' דמעשרות גבי איזה חצר שהיא חייבת במעשרות ואיידו דאיירי בבתים חלוקין מייתי לה הכא ובעי אם היתה א' ונעשי' שתים או שתים ונעשית א' מהו לענין חיוב מעשרות ולא איפשיטא:
כגון בורסקי שבצידן. שנעשית חדרים חדרים כדרך שעושין לבית העשוי לאיזה מלאכה ולא סוף דבר כולה אלא אפי' בית אחד כלומר חדר א' ממנו אסור להשכיר לו לבית דירה:
ואפי' תיבה קטנה. כלומר אפי' בית קטן אסור להשכיר לו לבית דירה במקום שאמרו להשכיר:
גמ' הא במקום שנהגו למכור. כגון בח''ל לר''מ ובסוריא לר' יוסי לא קפדינן ובין למכור ובין להשכיר אפי' לבית דירה מותר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source